"בורא עולם אוהב אותך"
אני ממש זוכרת את הרגע שהמורה שלי אמרה לי את זה.
כי זה הרגע שהפך אותי ב 180 מעלות.
והיא המשיכה והסבירה לי: "זה שאת אהובה זו עובדה.
עכשיו את יכולה להתפלל על זה, ולבקש להרגיש את זה"
ואני לרגע לא הסכמתי לקבל את זה:
מה פתאום שבורא עולם יאהב אותי ככה כמו שאני, ככה עם כל הדפקטים שבי?!
מה הסוד הגדול של המילה אהבה?
איך זה מתקשר לבניית זוגיות, ומה זאת אהבת ה'?
מתוך כל זה הטרידה אותי השאלה:
איך אפשר בכלל להרגיש שה' אוהב אותנו?
הרי הוא כל כך רחוק בשמיים, ואנחנו כאן בארץ למטה.
ככה הרהרתי ללא מנוחה.
זו אחת ההטעיות הגדולות שכמוני הרבה נשים מרגישות.
בורא עולם שם בכל אחד מאיתנו חלק מהנשמה שלו – חלק אלוק ממעל.
אהבת ה' אמיתית, זה אומר, פשוט, להתחבר לחלק הזה בתוכי ולאהוב אותי,
נשמע כל כך פשוט, אבל בפועל זו עבודה תמידית.
להתחבר למי שאני, להסכים להיות מי שאני, כמו שאני,
ולאהוב אותי ככה עם כל מה שאני, ומה שאני לא,
מתוך המקום הזה מרגישים אהובים, וכשיש אהבה אפשר להתקדם,
לכל אחד מאיתנו יש גם חלקים בתוכו שהוא לא כל כך אוהב,
כמו: חוסר אחריות עצלות חוסר עקביות, ותרנות ועוד.
איך אפשר לאהוב אותנו בחסרונות כאלו?
כפתרון לזה, אני רוצה להציע את המשפט הבא: כזאת אני.
אם נסכים לקבל את מי שאנחנו כרגע באהבה,
לאהוב את המקומות הפחות נעימים שבנו,
אנחנו נרוויח כפליים:
1. נאהב את עצמנו
2. נוכל גם לאהוב את הזולת, על אף ואולי דווקא
כאשר הוא לא נראה בכלל מושלם.
ותמיד נוכל לצמוח ולבנות את המקום שנראה בעיננו פחות טוב.
